ארגנטינה והטנגו: בואנוס איירס, מקום הולדתו של הטנגו, החל מהמילונגות ההיסטוריות (אולמות הטנגו) של סן טלמו ועד למועדוני הריקודים האופנתיים של פאלרמו. המטיילים יכולים ללמוד על סגנון הריקוד הזה, לצפות ברקדנים המקצועיים ולהתנסות בעצמם. פסטיבלי טנגו ומופעים יש בשפע, והם מציעים חוויות סוחפות ומהנות, צריך רק לבחור ולהגיע ליהנות.

ברזיל והסמבה: בברזיל תוכלו להרגיש את פעימות הלב של המקומיים דרך המקצבים המהירים של הסמבה. בריו דה ז’נרו יש את הקרנבל המפורסם עם מוזיקה וריקודים אינסוף, שהופכים את החגיגה הזאת למשהו מיוחד ומוכר בכל העולם. המטיילים יכולים להצטרף לבתי ספר לסמבה וללמוד את הצעדים המורכבים ואת הכוריאוגרפיה של הריקוד.

קולומביה והגרוב המיוחד שלה: סצנת המוזיקה של קולומביה חודרת אל הנשמה בקצב מדבר של קומביה, ז’אנר שמקורו בשורשים האפריקאים והילידים של המדינה. בערים כמו קרטחנה ובוגוטה, אפשר לשמוע את המוזיקה השמחה ברחובות ולהתמכר לצלילים ולאווירה. פסטיבלי קומביה ומועדוני ריקודים מספקים את ההזדמנות המושלמת לקחת חלק בסצנת המוזיקה של קולומביה.

פרו וביטים אפרו-פרואניים: סצנת המוזיקה של פרו היא השתקפות של המורשת התרבותית שלה. שילוב של מסורת אנדית עם מקצבים אפרו-פרואניים. בערים כמו לימה וקוסקו, תוכלו לשמוע ולהכיר את צלילי הכלים האנדים המסורתיים כמו צ’ארנגו ופאנפיפס. המוזיקה האפרו-פרואנית מאופיינית בצלילים הקודפים של הקאיון (תוף קופסת עץ) והקולות האקספרסיביות של המבצעים.

צ’ילה והריקוד הלאומי: הקווקה הוא הריקוד המסורתי והלאומי של צ’ילה. יש לו כוריאוגרפיה מיוחדת ומוזיקה שמחה. רוקדים אותו במהלך פסטיבלים ואירועי תרבות במדינה. בנוסף, סצנת המוזיקה של צ’ילה כוללת ז’אנרים כמו נואבה קנסיון, תנועה מוזיקלית שצמחה בשנות ה-60 וממשיכה להדהד גם היום.

סצנת המוזיקה והמחול: כמעט בכל מקום בדרום אמריקה תוכלו לקחת שיעורי ריקוד ולהתנסות בהופעות אם תרצו. המטיילים הישראלים יכולים להתמכר לסצנת המוזיקה והריקוד בדרום אמריקה על ידי שיתוף פעולה עם המקומיים, השתתפות בסדנאות ובאירועים תרבותיים. לא רק שתהנו מכל רגע, גם תזכו להכיר את אחת התרבויות השמחות והמיוחדות שיש.